שובל נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

לפני תביעה קטנה בסך 12,540 ₪ בשל חיוב ביתר בגין 2 מכשירים סלולריים.

התובעים טענו כי במהלך השנים 2011-2013 היו ברשות משפחתם 2 קווים סלולריים בחברת פלאפון. בתאריך 04.10.11 סוכם על מסלול חיוב בסך 52.80 ₪ לחודש בנוגע למכשיר הראשון - ובתאריך 28.02.12 סוכם מחיר בסך 60 ₪ לחודש עבור המנוי השני. התובעים טענו כי חויבו באופן מתמשך בסכומים שונים מהמסוכם וקיבלו שירות נחות מהמסוכם וכי למרות פניות שביצעו לנתבעת, האחרונה לא טיפלה במחדליה למעשה עד הגשת התביעה. אשר על כן, ביקשו השבת סכום הגבייה ביתר, פיצוי בגין עגמת נפש ופיצויים לדוגמה בסך 10,000 ₪ לפי חוק הגנת הצרכן.

הנתבעת טענה כי עם הגשת כתב הגנתה ביצעה זיכוי של חשבון התובע בסך החיוב ביתר לו טוען, בסך 521 ₪. עוד טענה לאי תחולת ס' החוק הרלוונטי לפיצויים לדוגמה בענייננו וטענה כי תנאי מקדמי לקבלת פיצוי לפי חוק הגנת הצרכן הינו משלוח הודעה בכתב וכי פניות התובעים לנתבעת היו "בודדות" ונעשו בעל פה ולא בכתב. עוד טענה כי פיצוי לדוגמא הינו סעד שיש להשית במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה. בענייננו, סכום הגבייה העודפת, העובדה שהנתבעת מכירה בטעות ופעלה לתקנה, מובילים למסקנה לפיה אין לחייב את הנתבעת בפיצוי סטטוטורי. הנתבעת טענה גם כי לתובעים לא נגרם כל נזק וכי לכל היותר נדרשו ל"טרחה מזערית" בגין פניות ספורות לנתבעת.

התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 14.11.13 ונציג הנתבעת טען במעמד הדיון כי חשבונו של התובע זוכה בפועל ביום הדיון הנ"ל בסכום הגבייה שבוצעה ביתר, זאת בעוד במסגרת כתב ההגנה שהוגש ביום 23.07.13 נכתב כי התובעים מזוכים "במועד כתיבת שורות אלו" (ראו ס' 2 לכת"ה). היינו הזיכוי "במועד כתיבת שורות אלו" בסך 581 ש"ח, ככל שאכן בוצע, נמשך כמעט על פני 4 חודשים... מכל מקום, לאור ההחזר, גם אם באיחור, רכיב תביעה זה כבר אינו עומד על הפרק במסגרת פסק דין זה. מכאן לשאלת פסיקת פיצוי לדוגמה בגין הגבייה ביתר.

תיקון 35 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), מטפל במצבים של גבייה ביתר במסגרת ס' 13ד1(א) (2), וס' 31(א)(2ב1). ואולם תיקון 35, תחילתו ביום 1.1.2013 ותחולתו על פניות צרכנים מאותו יום. התובעים הודו במעמד הדיון (ולא טענו אחרת בכתב התביעה) כי פניותיהם נעשו קודם לשנת 2013, משמע, התיקון אינו חל בענייננו – היינו, אין לפסוק פיצויים לדוגמה לפי תיקון 35 לחוק.

על אף האמור, יוער כי מקום בו הנתבעת הודתה למעשה לכל הפחות בחלק מהחוב, והודתה כי נעשו אליה מס' פניות מאת התובעים בעניין, ניסיון היתלותה של האחרונה על אי תחולתו של תיקון 35 במועד הרלוונטי הינו מקומם. מקוממת עוד יותר היא הטעיית בית המשפט בכתב ההגנה לפיה לכאורה כבר במועד הגשתו - הזיכוי בוצע – בעוד שנראה כי בוצע כמעט 4 חודשים לאחר מכן, הדברים נכונים ביתר שאת בייחוד על רקע העובדה שמדובר בסכום נמוך מאד בסך 581 ₪. סכום זה גרר שלא לצורך התדיינות משפטית מיותרת ובזבוז כספי ציבור בניהול ההליך המשפטי היקר.

לנוכח האמור לעיל, סברתי כי על הנתבעת לפצות את התובעים על עוגמת הנפש שנגרמה להם, בסך 4,000 ₪.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסך 1,000 ₪.

התביעה התקבלה בחלקה.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ד, 23 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: